על פי תורת הרב קוק והרב הנזיר זצ"ל

"אל מעין הנבואה הננו נקראים, ציחי צמא אנחנו…"
ברוכים הבאים, בני הנביאים…. (פסחים סו.) 
"דור חדש יקום. בנים בני חורין ייוולדו. בתחיית ישראל המדינית בארץ קדשו. ישוב בו רוחו. מקור מחצב נשמתו, רוח הנבואה." ('קול הנבואה' עמ' ה')

"הדבור, בפנימיות אוזן מוחי, בנשמתי, אצל כתל דביר קדשנו, זהו א(חד) משישים בנבואה, שהנני נוהג על פיו וסר אליו בכל עניין גדול. הנני עומד אל פני כתל הדביר ושואל שאלה קצרה, ושומע בקרבי קול התשובה. והיא אצלי נבואה קטנה הבאה אחרי הכנה וכוונה גדולה…" (הרב הנזיר זצ"ל)

"אומנם בתחית הקודש, בתחית האומה ושובה לארץ קדשה, בקיבוץ גליות ובנין המדינה, הכרח הוא, שתקום ותתחדש רוח הנבואה בישראל, חוזים ונביאי קודש.

וכן דמות הרב מרן זצ"ל, עם כל התארים הרבים, הגדולים והנשגבים, שתארו דמותו הנשגבה: גאון וצדיק, חסיד, חכם, משורר קדוש, ופילוסוף-אלהי, גדול, וגבור, על כל אלה מרחף התאר הנשגב, שאין בכחנו ועוז רוחנו להביעו. הוא נרמז בכתבי קדשו, הנדפסים: בחכמת הקודש, ומוסר הקודש, וביחוד בחכמת הקודש פרק קלח, מקוטע, ובלי כותרת, ונקודות נקודות בראשו, במקום דברים נשגבים".                                                          (יומני הנזיר התשכ"א)

"עייף ויגע, שבור גו ורוח, באתי בערב משדה עיר הקודש לבית המדרש… ונפלתי על ספסל משכבי לישון ולשכוח ראשי.
כעבור שעות הרוח הקיצני וחשתי רוח קדוש, מעורר, מעודד, מנחם, משיב נפש. ואמהר ואקום ואשיר שירי קודש, תמני אפי אשרי תמימי דרך, בניגון, בדמע, בגילבחדווה, בצער ויגון. והמעיינות נפתחים והנועם מתגלה וה' קרוב קרוב לי,קרוב ה' לקוראיו, ואין סוף, ואין קץ לבכיות, לעינוגים.
והנני מפסיק ומרכין קולי, אם אמתי הוא, והקול דק, צלול יוצא מן הלב, מאליו אמתי הוא. והנני שמח בו, שמח בצורי, קוני, המתייחד עמי.
מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. (שיר השירים ז, ז)"

(מיומני הרב הנזיר זצ"ל)
 
"מקובלים אנו, וכן לפי רב סעדיה גאון, במאמר 'גאולה אחרונה' (מאמר ח') והרמב"ם באגרת תימן, כי בבוא הגאולה האחרונה תתחדש הנבואה בישראל…וזאת מגמת מוסר הקודש, המוסר האידיאלי העתיד, ודרך הקודש, הנבואי, צפיה להתחדשות רוח הקודש, הרוח הנבואי בישראל." (אוה"ק סוף חלק ד')
ראו מאמר מקיף בנושא: "תחיית הנבואה במשנת הרב הנזיר" מאת הגרש"י כהן שליט"א  – בנו של הרב הנזיר – בעמוד זה.
חזרת הנבואה לפני ביאת המשיח:
כתב הרמב"ם באגרת תימן:
"יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו והוא קבל הדבר וכן הדבר עד תחלת הגלות של ירושלים… שבנבואת בלעם רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם . . שזה שאמר בלעם (במדבר כ"ג כ"ג) "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", יש בו סוד שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת ותחזור הנבואה לישראל ואז יאמרו להם הנביאים מה פעל אל. ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ותפ"ח שנה שהסימן בתפ"ח גאולים. ולפי ההקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תתקע"ו ליצירה ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח שנאמר (יואל ג' א') ונבאו בניכם ובנותיכם "
(הערת חסיד חב"ד: מאותה שנה שמציין רמב"ם (ד' תתקע"ו) ניכרו גילויי רוח הקודש מובהקים אצל יחידי סגולה. כמו רבי עזרא הנביא (החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב שרבי עזרא בן שלמה הוא רבי עזרא הנביא ממונקטור (Moncontour), המובא בתוספות (שבועות כה, א דיבור המתחיל רב), ראב"ד (רבי אברהם בן דויד, בעל ההשגות על רמב"ם), שמעיד כי רוח הקודש הופיעה בבית מדרשו ועוד.)
נשאל הרב אורי שרקי שליט"א: 

שאלה:  האם היה עוד אדם מגדולי ישראל שכונה נביא לאחר הפסקת הנבואה חוץ מרבי עזרא הנביא ממונקטור? האם לפיכך ניתן לומר כי דבריו של הרמב"ם לגבי חידוש הנבואה התקיימו? האם ידוע על כתבים של אותו רבי עזרא?

תשובה : …אכן באותם הימים החלה התגלותה של תורת הקבלה בחוגים יחסית רחבים בפרובנס…היו גם רבי אברהם אבולעפיא ורבי שמואל החסיד, ואולי גם רבי יוסף ברבי יהודה תלמיד הרמב"ם. עי' קול הנבואה עמ' קנח-קס
הרמב"ם סבר שהתחדשות הנבואה תהיה סמוכה להתחדשות המלכות לישראל, וזה לא קרה אז. אינני יודע על כתבים של רבי עזרא מלבד מה שמובא בשמו אצל בעלי התוספות. לדעת החיד"א ר' עזרא ממונקטור הוא ר' עזרא רבו של הרמב"ן, מחבר פירוש שיר השירים המיוחס לרמבן.)
 
"באמת חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא חסרון שלמות, כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחה להרפא, כי אני ד' רופאך…"                                (אורות הקודש עמוד שנ"ה.)
חזיונות הראי"ה:
קובץ ד יז
"ואקשיב ואשמע מתוך מעמקי נשמתי, מתוך רגשי לבבי, קול אדני קורא. ואחרד חרדה גדולה, הככה ירדתי כי לנביא השקר אהיה, לאמר ד' שלחני ולא נגלה אלי דבר אדני. ואשמע קול נשמתי הומה, ספיחי נבואות הנה צומחות, ובני נביאים מתעוררים. רוח הנבואה הולך ושט בארץ, מבקש לו מפלט, דורש לו גבורים מלאי עזוז וקודש. הם ידעו לכלכל דבר, האמת לאמתה יגידו, יספרו איך נגלה להם דבר ד', לא ישקרו ולא יחניפו, את רוחם באמונה יוציאו. ורוח אמונים יקר מחרוץ ירומם עם, וישראל יעמד על רגליו, יחל לחוש את סגולתו מימי קדם, ידע כי לא שקר עשה עט, לא שקר לבש גאות. גם בעת אשר המון לאומים לבזה נפש למתעב גוי שמוהו, סגולת עולמים לו. שואף הוא אל חסנו מעולם, וחסנו חוסן אל הוא, חוסן כל חכמה, כל תום ויושר. ואם המורשה בלבושיה הרבים לא גלתה הוד יפיה, תבוא רוח הנבואה, ובראשית דרכה תברר את אשר עם לבבה, בשפה ברורה. וברור השפה יכה גלים, עז יתן לנדכאים. וסגולת אל העליונה אשר לישראל, ידע ברוח אלהים אשר עליו, אשר רק בארצו עליו תגלה, ומרחוק יזכר את אשר שכח, יזכר כי לו ארץ רבת ערך, רחבת ידים בעדו, וגאון עולם נגד כל העמים. וישא רגליו יעקב, ומשפחות משפחות אחד אל אחד יקובצו, וארץ שוממה תבנה, ורוח ד' אשר עליו תחל לפעם בצאצאיו אשר נזנחו, ומאופל ומחושך עיני עורים תראינה."

 

"אל מעין הנבואה הננו נקראים, ציחי צמא אנחנו, אבל מעין גנים, מקור מים חיים, לפנינו הוא […] מרוחו של משיח זורמים ונושבים רוחות, והנם באים עדינו. הננו מתקוממים, מתנערים, ומבקשים חיים חדשים, חידוש ימים כקדם"  (שם, פסקה כא).

קובץ ג שלט

כל פעם שהלב דופק דפיקה רוחנית באמת, כל פעם שרעיון חדש ואצילי נולד, הרינו מקשיבים קול מלאך ד' דופק, נוקש על דלתי נשמתנו, מבקש שנפתח לו את פתחנו למען יופיע אלינו בכליל הדרו. וכל מה שנפגשהו ברוח יותר משוחררה, בלב יותר טהור, ברגש יותר איתן ונערץ, בחשק יותר פנימי ורציני לאהבת היותר נשגב, היותר מכובד ומרומם, ככה המון נשמות מאוצלות אלינו יופיעו, ויזריחו בנגהן את חשכתנו. ומשאנו ומתננו עם העולם הרוחני האוביקטיבי ילך הלוך והתגדל, והיחושים ילכו ויתחזקו, ההרגל יפעל עלינו לישב דעתנו במנוחה ובצלילות הדעת, וכשרון ההופעה, השריד מגדולת הוד הנבואה, יחל לפעם אותנו, ויביא לנו בכנפיו מרפא. בטוחים נהיה מכל הזיה, מכל רשעה, מכל שקר, שאפשר להדמיון להעליב אותנו בהם, אם נחזיק בחזקה בעץ החיים של תורת אבות, בנועם מוסרה, במצוותיה ופקודיה בכל ארחות החיים, ביחושנו הנאמן לאדם הכללי, למשפחה ולאומה, לחיים ולכל משאלותיהם. ועם זה אין אנו צריכים כלל להיות כבולים בכבלים החברותיים, שהם מחנקים את הרוח העליונה החפשית, שהם מחללים את הקודש הבא מעולם העליון, מעלמא דחירו, אשר שם דרור נתן לשרעפים, חירות מוחלטה לשאיפה, חופש גמור לנטיית הרצון וליצירה. וכגודל החופש כן תגדל הקדושה, כה יתרוממו החיים. ואני בד' אעלוזה, אגילה באלהי ישעי.

קובץ ג רכג

הנני רואה בעיני, אור חיי אליהו עולה, כחו לאלוהו הולך ומתגלה. הקודש שבטבע פורץ גדריו, הולך הוא בעצמה להתאחד עם הקודש שלמעלה מן הטבע, עם הקודש הלוחם עם הטבע. לחמנו עם הטבע ויצאנו בנצחון. הטבע עשה אותנו לבעלי מומין, נקע כף ירכנו, אבל השמש הלא לנו זרחה לרפאותנו מצליעתנו. היהדות של העבר, ממצרים ועד הנה, מלחמה ארוכה היא נגד הטבע, נגד טבע העולם, נגד טבע האנושי הכללי, אפילו נגד טבע האומה ונגד טבעו של כל יחיד. לחמנו על הטבע כדי לנצחו, כדי לרדותו בתוך ביתו. הוא נכנע בפנינו, העולמות הולכים ומתבסמים, בעצם עומק הטבע תביעה גדולה מתגברת לקדושה ולטהרה, לעדינות נפש, ולזיכוך החיים. אליהו בא לבשר שלום, ובנשמתה הפנימית של האומה זרם חיים של טבע מתפרץ, והוא הולך ומתקרב אל הקודש. זכירת יציאת מצרים הולכת ונעשית לזכירת יציאת שיעבוד מלכויות, ההולכת ומתרקמת, והננו כולנו הולכים ומתקרבים אל הטבע, והוא מתקרב אלינו, הולך הוא ונכבש לפנינו, ודרישותיו הולכות ומיתאמות עם דרישותינו האצילות, ממקור הקודש. הדור הצעיר, התובע ארצו, שפתו, חירותו וכבודו, ספרותו וכחו, רכושו ורגשותיו, נזרמים הם על ידי שטף של טבע, שבתוכיותו מלא אש קודש הוא.

פסקאות מופלאות אלו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל מעוררות שאלות מורכבות (מבחינה רוחנית)
– האם תיתכן נבואה בזמן הזה? 
– האם יכול להיות שמרן הרב קוק זצ"ל היה נביא במובן המקראי?!
– ואולי מדובר כאן על מדריגת רוח הקודש האפשרית בזמן הזה, אשר היא מקדמית למדרגת הנביא?
מאמר  "מאת ה' – מתוך הנשמה" – של הרב יואל בן נון, מציג מחלוקת בפירוש הפסקאות המופלאות הללו, מראה כיצד לשיטתו טעו החוקרים בהבנתן וכמו כן ,פותח צוהר לשאלת עריכת כתבי הרב קוק ומגמתה או כיצד הצילו הרב צבי יהודה והרב הנזיר את דמותו של הרב קוק לדורות?לקריאה לחץ כאן.
ספר אורות הנבואה – בעריכת הרב יששכר היימן.
אורות הנבואה

 

על פי תורת הרב קוק חזרת הנבואה היא אבן יסוד ושלב חשוב ביותר בגאולתם של ישראל.

בספר זה קובצו פרקים דבריו המרכזיים של הרב קוק על הנבואה, וסודרו בי"א פרקים לפי נושאים ותוספת כותרות. בסוף הספר נוסף פרק ובו לקט הפניות למקורות שונים – בחז"ל בראשונים ובאחרונים – הדנים בענייני הנבואה. (182 עמודים)

מאמרי העשרה נוספים:

 

– מאמר דרכי הנבואה בישראל – הרב יהודה יפרח. -סקירה קצרה על תולדות הנבואה.

– הנבואה בתוכנו – מאמרו של הרב דב זינגר – אודות חידוש הנבואה ע"פ משנת הרב קוק והרב הנזיר.

– בני הנביאים – הרב רא"ם הכהן שליט"א – על נבואה ונביאים. – להורדה לחץ כאן.

– הנבא בן אדם – אודיה צוריאלי – מאמר פרופ' דוב שוורץ אודות הנבואה במשנת הרב הנזיר זצ"ל.

הדרך למעיין הנבואה ההכנה לנבואה בעולמו של הרב דוד כהן (הנזיר)

מתוך:הנבא בן-אדם : על הנבואה כאפשרות ממשית

מצאנו, ב"ה תנא דמסייע למרן הרב הנזיר זצ"ל בעניין הקשר בין הקמת המדינה ותחיית הנבואה  הינו

הרה"ק ר' יהודה זרחיה סגל זצוק"ל  בדבריו על יום העצמאות (ועל דמותו של הגרצי"ה קוק זצל)
אחד מגדולי המקובלים בדור הקודם, היה רבי יהודה זרחיה סגל זצוק"ל. בקרב כל החוגים היה נחשב למקובל עצום וקדוש עליון.

ב"חג העצמאות תשל"ז" שלח הרב סגל זי"ע מכתב להרצי"ה קוק זצ"ל. המכתב פורסם לראשונה לפני כמה שנים ע"י ר' שאול שיף, מתוך צילום כתב היד: 

«ב"ה בחג העצמאות תשל"ז קרית שלום ת"א ג' אייר
העז והעצמה למדינתנו ברוח ובגשם וציפיה לביאת המשיח ובנין בה"ב (בית הבחירה) ואוי"ט ושנות חיים טובים דשנים ורעננים יהיו לכל ישראל ובתוכם למרן אור ישראל מנהיג הדור הרב הגאון הגדול ציס"ע (צדיק יסוד עולם) חו"פ ס"ת קדוש מעכגק"ת מוהר"ר צבי יהודה הכהן קוק שליט"א.

שלום רב וכ"ט וחג שמח
ביום גדול זה אשר בו מוקם כבוד שמים ומוחזרת השכינה לישראל כי כבוד ה' המחולל בגויים הולך ומתקדש בעצם קיום המדינה ומרכז לנדחי ישראל וממנה יתד וממנה פנה לחלות הנבואה בעמנו שעי"ז יתעוררו לבנין הבחירה (עי' זבחים ס"ב א' ג' נביאים וכו') ולקיים המצוה של בנין הבית כראוי ואז בודאי ובודאי יבא קץ הפלאות והעבודה בו תעורר רחמי הקב"ה לשלוח לנו בן דוד משיחו (ועי' בירושלמי פ"ה דמעשר שני דבנין המקדש קודם לביאת המשיח ובתוי"ט שם מ"ב ד"ה ותנאי הערתך וברמב"ם ה' מלכים פ"א משמע דמשיח קודם וכבר האריכו בזה כידוע האחרונים טובא ואכמ"ל) וידועים ד' (דברי) מרן קדוש ד' הרב זצ"ל זי"ע שהנבואה היא המפתח לישועה ומד'י (ומדברי) המשך חכמה להגרמ"ש זי"ע משתמע שתלוי במקדש ובבית שני שחסרה שכינה משם לא הופיעו יותר נביאים ואכמ"ל
ושמחים וגאים אנו בהדר"ג מרן שמשמש אורה זו תורה לאלפי צעירים ומתסיס לאהבת א"י כראוי לכל ב' עבריה, גם נחלת ב' השבטים וחצי מע"ל, וגם השאר (עי' בכורים פ"א מ"י דמביא וקורא בעה"י לרבנן וברע"ב דאין הלכה כריה"ג דמינא זה חלב ודבש) ובלי ספק זכותו רבה מאד והמקום יעזרנו לשמש בכהונה גדולה בבית המקדש שיבנה בב"א.
שלך בערצה יהודא בהגה"צ ר' שפטיה ז"ל (שעפטל) סגל
חופ"ק ק. שלום ת"א». 

ביום מן הימים פנתה אלי אישיות חרדית ידועה מאוד וכך אמרה: עומדים לבחור רב בעיר מסויימת (נקב בשמה) והמועמד המוביל אינו ראוי בכל קנה מידה לכהן כרב. החשש הזה שהרב הזה ייבחר מעסיק מאוד את אחד הצדיקים שבדור, צדיק נסתר, מקובל בעל שיעור קומה, ואם תמנע את בחירת הרב המדובר אכיר לך את אותו צדיק. זמן קצר לאחר מכן עמד האיש בהבטחתו והכיר לי את הרה"ג, יחיד ומיוחד בכל הליכותיו, בעל ראיות רוחניות כאחד מקמאי, הרב יהודה זרחיה סגל זצוק"ל.
באחת השיחות הדהים אותי הרב סגל בגילוי הבא: "שאלתי (בשמיים) מיהו צדיק הדור ומיהו שר התורה. על צדיק הדור השיבו לי: הרב איסר יהודה אונטרמן (מי שהיה רב ראשי לישראל וקודם לכן בתל-אביב). הופתעתי מהתשובה והסבירו לי כי הוא צדיק הדור על-פי האתכפיא שלו (כופה את יצרו). ככה בוחנים בשמיים את הדברים". (מתוך בסוד שיח של ר' שאול שיף)

 

תולדות הגאו ן ר ב י יהודה זרחיה סגל זצ״ל  ק ר י ת ש ל ו ם , ת ל א ב י ב – מתוך ביטאון תורני תשסד)

הגה״צ רבי יהודה זרחיה מרדכי לייב חיים סגל זצ״ל נולד בעיה׳׳ק ירושלים בשנת תרפ״ד לאביו הגאון רבי שפטיה זצ״ל – מצאצאי השל"ה הק׳ – אשר נודע כחד ממופלגי התורה בירושלים של מעלה.

בהיותו רך בשנים עקר אביו את מקום מגוריו לעיר יפו, בה עמד בראש ישיבת ״שערי תורה״, כאשר בנו יקירו רבי יהודה שוקד שם על תלמודו כאחד מגדולי התלמידים, והוא – כל כולו – בן ח׳ שנים בלבד. כבר בגיל צעיר מאד נוהג היה לדרוש בשבתות בבתי המדרשות של תל אביב, אשר היתה באותה עת עיר ואם בישראל והתגוררו בה רבים מגדולי הרבנים. גדולי ישראל אשר שמע כשרונותיו המבורכים הגיע לאזנם, הפצירו בו לחדול לעת עתה מדרשותיו ולהשקיע כוחותיו בעומק העיון בגפ״ת. כך החל הנער הצעיר משים ימים כלילות ביגיעה רבה, עד כי זכה בימי בחרותו לסיים כל הש״ס עם הראשונים. את משנת תלמודו רכש באותה עת אצל הג״ר ראובן טרופ זצ׳׳ל. בתקופה ההיא זכה לסמיכת חכמים ע״י גדולי הדור, (הגרשז״א אויערבאך זצ״ל כותב היה ״יודעו אני מקרוב, בפני לא יסתתר, יוכל לפסוק מעצמו ואינו זקוק לדכותי״). באותה עת מתאבק היה רבות בעפר רגלם של גדולי הרבנים, בפרט אצל הגרא״ז מלצר והגודר בענגיס זצ״ל,אשר חיבבוהו למאד והאצילו לו רבות מרוחם.

בשנת תש״ה נתקבל כארי שבחבורה בכולל לומז'ה בפתח תקוה, אשר בין כתליו הסתופפו טובי הצורבים דאז. שם מוסר היה שיעורים במשך ט׳ שנים, שיעורים אשר הפליאו את כל שומעיהם. פותח היה בפסוקי המקרא ומפרשיהם, עובר לדרשות חדל במדרשי ההלכה, ומשם למשנה וגמרא ודברי הראשונים בםוגיא – בלא ספר לפניו, והכל שגור על לשונו.

באותה עת סיגל לעצמו סדר לימוד ייחודי, כל דף שלמד משנן היה ו 1 פעם עם הראשונים, ואז ממשיך היה הלאה. בהתמדתו זו אשר הפליאה את כל רואיה, הפך לצנא מלא ספרי, כאשר בנוסף ללימוד המסכתות הישיבתיות משקיע היה את עצמו בעומק העיון גם בסדרי קדשים וטהרות. באותה עת אף החל לייחד מומנו מדי יום ללימוד סתרי תורה.

בשנת תשי״ג נתמנה לרב קרית שלום בתל אביב, שם זכה להרביץ תורה ולשמור על חומת הדת במסירות נפש במשך קרוב לחמישים שנה, כאשר יחד עם עול הרבנות – בהיות ביתו פתוח לכל – ממשיך היה לשקוד על תלמודו ולחדש חידו״ת מסולאים מפז, אשר חלקם פרסם בספריו ״צמח יהודה״ ״דברי יהודה זרחיה״ ״משפטי החן״ ובקבצים תורניים רבים, ועוד רבות אשר עודם בכתובים. כן הוציא לאור עולם את חידושי תורתו של אביו ״דברי רבינו שפטיה״ בתוספת נופך מרובה משלו.

בהיותו איש מורם מעם, בעל דרך ישרה וסלולה בעבודת השי״ת ראו בו מבקשי השם סמל ומופת לבן עליה והרבו להתאבק בעפר רגליו, ביתו היה תל תלפיות לכל, גדולים וקטנים כאחד, אף הוא מקבל היה אותם בסבר פנים יפות, משפיעם מאוצרות רוחו הכבירים ומדריכם בדרך העולה בית-אל. מעט מזעיר מנתיבותיו נדפסו בספריו ״ראשית העבודה״.

לעת ערוב ימיו נתפרסם שמו כצדיק נשגב. מאורי הדור חיבבוהו למאד ומעידים היו עליו כי ברכותיו ותפילותיו פועלות בשמי רום, הרבו להפליא את רוח הקודש הגלויה אשר נראית היתה אצלו, ואת הישועות הפלאיות שפעלו ברכותיו. נסתלק לבית עולמו במוצאי שבת-קודש ט׳ אדר תשס״א.