קשר החיים בין מרן הרב קוק לרב הנזיר זצ"ל

"נהפכתי והייתי לאיש אחר…מצאתי לי רב"

במבוא ל'אורות הקודש' מספר הנזיר על פגישתו הראשונה עם הרב:
 

"לפני כ"ז שנה (בהיותו כבן עשרים ושמונה – הערת המערכת), ואני בשווייץ בבאזל, עסוק בלימודי הדעות והפילוסופיות לתקופותיהן, מלא צימאון ושקיקה לאמת, בייחוד האמת הישראלית, הגיעה אלי השמועה מהרב, שנמצא  אז בארץ זו מזרחה. פניתי במכתב, ובקבלי תשובה, החלטתי לנסוע

אחרי טבילה במימי הרהיין, מצויד ב'שערי קדושה' (ספר מוסר עפ"י הקבלה), מלא ספק וחיכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול (תרע"ה) באתי אליו, מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. (בעקבות הגעתו) נסבה שיחה על חכמה יוונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם

על משכבי לא שכב לבי. גורל חיי היו על כפות המאזנים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפילת העקדה, בשיר וניגון עליון, 'משמי שמי קדם', ו'זכור לנו אהבת הקדמונים', ואקשיב, והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחרי התפילה  מיהרתי לבשר במכתב, כי יותר מאשר פיללתי מצאתי – מצאתי לי רב"

עם מרן הרב זצל"התמונה מתוך הספר: "דודי לצבי

 
 

דברי הרב הנזיר על מרן הרב קוק זצ"ל

הרב מרבה לדבר, אבל רוחו וחכמתו מלאה. ודרכיו דרכי נועם, בסדר, בפשטות, ברחבות, ובנגלה. ובכל זאת בעומק עומק עד לאין סוף ,עד למקור סוד נשמת חיי עולם בחיי ה'" (נזיר אחיו ע' רעד).
 
הנני כל היום וכל הלילה בבית מדרשו של הרב שליט"א, יושב על התורה ועל העבודה הקדושה, שאליה משתוקקת נפשי, נמשכת אלי על ידי הרב, שיום יום בא אלי וקרבני בימינו, ואומר, שרצונו, שלא יעבור יום עלינו מבלי התוועדות בשיחות תורניות או עיוניות, ודרכיו נעם וקרבת לב ורוח אלי. קטונתי מכל החסדים. הכיבודים מצד הרב, וממילא מצד הקהל, רודפים אותי, והנני בורח מהם. כמו  (למשל), קראוני חתן בראשית, וכו'. בשעת ביקור הנסיך האביסיני (האתיופי), וכן מושל העיר סטורס, קראני הרב ויציגני לפניהם (נזיר אחיו ע' רעה).

הנני יושב בלב ישראל, בלב ירושלים עיר הקודש, ובבית גדול הדור. הנקודה המרכזית שבכל חכמת ישראל. הוא המקיף הכל וכולל הכל, ולבו מלא רגש עדין, עמוק וחד. ונפשו מלאה טוב ורצון וחסד. ושכלו מלא חריפות והברקה וידיעותיו רבות. הוא גאון, חוקר,     צדיק, תמים, חסיד, ענוותן וגאה כהלל. ויותר ממה שהעגל-התלמיד רוצה – הרב רוצה…" (נזיר אחיו ע' רפג).

עוד כתב: "הננו בימות המשיח, תקופת הגאולה התחילה… ואין מכיר, ואין יודע. כולם כמו מסכה על עיניהם, מאחרי המסך, מבלי דעת ומבלי הבין את אשר לפניהם. רק מרן, רוח אפינו שליט"א, הוא נשמת התחייה, הוא היודע, הוא החוזה. כשעליתי אליו במוצאי שבת קודש לברכו במזל טוב, לבשורת האישור הממוני (לרבנות הראשית), מעטים היו הדברים שנתחלפו בינינו, אבל אלו היו גילויים, כברק של ביעף מועף. והבית האיר מגילוי נבואי, כבשעת גאולה" (שם ע' רפח).

יד ה' עליו ורוחו בקרבו. והוא זקוק לעבד, והנני העבד בכל לב…" (שם ע' רצב")

2

ישיבת מרכז הרב בשנת התרפ"ט

, הגראי"ה קוק זצ"ל, הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, הגרצי"ה זצ"ל ,הרב הנזיר זצ"ל, הרב יצחק אריאלי זצ"ל

התמונה מתוך הספר: שירת הי"ם, אודות הגרי"מ חרל"פ זצ"ל

 אחד יחיד ומיוחד

"…באותם הימים, לפני חמישים שנה, היה השיעור ניתן להם בשפה המדוברת, באידיש… ומרן אבא מורי זצ"ל [=הרב 'הנזיר'] היה נוהג להשתתף בשיעור. אכן, אירע הדבר, שלמרות כל רצונו… לא יכול היה לעמוד בשמיעת הסברים באידיש, שהיתה קשה למשמע אוזניו… ויבואו תלמידי הרב ויספרו לרבם… בענין העדרו של אבא זצ"ל מן השיעור. באותו יום עמדו ללמוד בבית מדרשו של הרב את המשנה הידועה במסכת פאה: 'אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אמור לבוז, לזה שומעים שאמר כהלכה" (פ"ד ה"א)… פתח מרן הרב זצ"ל את שיעורו, ואמר: רבותי, תשעים ותשעה אומרים ללמוד באידיש, ואחד יחיד ומיוחד (הוא מרן אבא זצ"ל) אומר: ללמוד בלשון הקודש, שומעים לו – צריכים לשמוע לזה האחד שאמר כהלכה. מיד המשיך הרב זצ"ל, והרצה הסבריו על טהרת לשון הקודש. משפסק הרב את פסוקו – נשתתקו הויכוחים. מאותו יום הפך השיעור במשניות, לשיעור קבוע, שניתן עם הסבריו בלשון הקודש".   (מזכרונות הרב ש"י כהן על אביו, 'במעלות קדושים ונזירים', נזיר אחיו ח"ג, ירושלים תשל"ח, עמ' ב-ג)

"חתונת הרב הנזיר" – תיאור מפורט על כך בספר משנת הנזיר בדברי הרב שאר ישוב הכהן לזכר אמו הרבנית שרה ע"ה

 

אורות הקודש" – חכמה, "קול הנבואה" – בינה: – על היחס וההבדל שבין הספרים":כתב הרב הנזיר זצ"ל:

"…והגיון סולם ומעבר לרגש נבואה. הבינה שסודה קולות הגיון מופשט…והעיקר אצלי הבחנה. בהבחנה מחוטבת וגדורה, לאמר על כל עניין ומחשבה זהו. וכך הוא. ולכן בכותבי חיבורי "קול הנבואה" בכל מאמר ומאמר מדודים ושקולים כל פרטי המילות, בצמצום ובדיוק עצום שמצץ כל לשד מוחי. מה שאין כן תורת הרב. היא שופעת במלואה ממקור הקודש העליון בלי עמל ויגיעת מוחין. תורת הרב היא אורות הקודש, אור מקיף שהוא ברזי החכמה, ולא הבינה… החכמה, התכן המלא של הקודש, ניתן במילוי אורות של שמחה וגיל, של רוממות של שירה, והכל באופן כללי ומקיף. רואים את הקודש ברחבות עולם בכל היקפו. ולכן קשה לרב לדור דעותיו בשיטה, כי זה חלק הבינה

(ציטוט מתוך הספר: "הרב קוק בין רציונליזם למיסטיקה"  עמ' 536)

תיאור פטירת הרב קוק זצ"ל ביומני הרב הנזיר (פורסם בספר "משנת הנזיר")

ביום ג' אלול תרצ"ה, הוא היום המר והנמהר. באו כולם למקום הרב בבית ההבראה, אחרי הצהרים לפנות ערב עליתי אליו בחדר משכבו, וראיתי פניו המלאים צער ואכזבה. רמזו לי הכהן, לצאת מהר. עמדתי בחצר, נדהם ומוכה יגון, ופני חפורים באילן שנסמכתי עליו ובעוד שעה, ואשמע קול בוקע שמים ומרעיש הלב שמע ישראל, ומיד אחר כך התחיל נגון שיר השירים. כבה אור האורות, עולם חשך בעדי

בדפוס הראשון של "אורות הקודש" בסוף כרך א' הדפיס הרב הנזיר זצ"ל את הדברים הבאים:לג אלול-אורות הקודש כרך א מהדורת תרצח

בשנת התשכ"א כותב הרב הנזיר זצ"ל ביומניו את הדברים הבאים:

"אומנם בתחית הקודש, בתחית האומה ושובה לארץ קדשה, בקיבוץ גליות ובנין המדינה, הכרח הוא, שתקום ותתחדש רוח הנבואה בישראל, חוזים ונביאי קודש

וכן דמות הרב מרן זצ"ל, עם כל התארים הרבים, הגדולים והנשגבים, שתארו דמותו הנשגבה: גאון וצדיק, חסיד, חכם, משורר קדוש, ופילוסוף-אלהי, גדול, וגבור, על כל אלה מרחף התאר הנשגב, שאין בכחנו ועוז רוחנו להביעו. הוא נרמז בכתבי קדשו, הנדפסים:

בחכמת הקודש, ומוסר הקודש, וביחוד בחכמת הקודש פרק קלח, מקוטע, ובלי כותרת, ונקודות נקודות בראשו, במקום דברים נשגבים".  (יומני הנזיר התשכ"א)

לחץ לקריאת מאמר "הרב והתלמיד" של הרב שאר ישוב הכהן שליט"א – אודות הקשר שבין הרב ותלמידו הרב הנזיר זצ"ל

3

קול צופיך

אגרות וקטעי יומן מכתבי נזיר אלוהים מרן הרב רבי דוד כהן זצ"ל

אל מורו ורבו

רבן של ישראל מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

(פורסם בחלק א' של הספר "נזיר אחיו)

 

חזון הצמחונות והשלום

אחד מהמאמרים הראשונים של הרב קוק זצ"ל שאותם קרא הרב הנזיר בצעירותו בעיתון הפלס וכעבור שנים רבות נערכו על ידו במתכונת אורות הקודש לכדי "חזון הצמחונות והשלום".

4

 

חזון הצמחונות והשלום – לקריאה לחץ כאן

את מאמר "חזון הצמחונות והשלום" ניתן לרכוש כיום עם ביאור הרב שלמה אבינר או עם ביאור הרב חגי לונדין ( הוצאת ראש יהודי).