מאת תלמידו הרב דוד טבצ'ניק, מנכ"ל מוסדות "אריאל"

כאשר הוסמכתי לרבנות במכון הרי פישל ועמדתי לצאת למלא את האתגר הראשון שלי בעולם הרבנות בקשתי ממו"ר הרב שאר-ישוב כהן עצה טובה לדרך. הרב חייך ואמר לי בטון אבהי: יהודי שהיה עבורי פנים חדשות, החל להגיע לשיעורי, בפעם השלישית פניתי אליו ושאלתי: מנין היהודי? והוא השיב: "כב' הרב הרצה לפני כמה שנים בקיבוצי ואצלי משהו זז בלבי ומאז אני מחפש". אמר לי הרב שאר-ישוב כהן: הרב טבצ'ניק דע לך, בחיי הרוח אתה יודע מתי אתה זורע ואינך יודע מתי אתה קוצר.

הרב שאר-ישוב היה זורע מתמיד, איש אמונים, הוא האמין שבכוחו של האדם להיות שותף של הקב"ה והוא לימד אותנו מהי אהבת אדם ואחריות לציבור.

בנאום שנשא עם כניסתו לתפקיד הרב הראשי לחיפה הגדיר מורנו את תפקיד הרב ודרש את המשפט שבמסכת מעשרות (ג, י) "הכל הולך אחרי הנוף"  ואמר: הרב דומה לאילן: עיקרו – צריך להיות נטוע עמוק ומושרש בבית ה', אך כל פעולתו, התפתחותו והצלחתו יהיו תלויים במידה שיצליח ללכת אחרי נופו הרחב, הנותן צילו גם לעייפים, גם לרעבים לדבר ה' וגם לצמאים למים של תורה.

כאשר נשאל ע"י הרבי מלובביץ' מדוע מרן הרב קוק ומרן הרב הנזיר שהיו מקובלים, לא כתבו בסגנון הקבלי? הרב שאר-ישוב שאל את אביו והוא אמר לו להשיב: אצלנו הכל הולך אחר הנוף, אם רוצים לקרב את היהודים שאין להם שורשים בתורה צריך לדבר אליהם בשפתם. גם את זאת: תורת קירוב הלבבות, למדנו אצל הרב שאר-ישוב כהן. מו"ר היה נטוע עמוק ומושרש בבית מרן הרב. גדל על ברכיו וצמח אצל גדולי ירושלים: אביו הרב הנזיר האלוקי זי"ע, הרב איסר זלמן מלצר ראש ישיבת עץ חיים, הרב הראשי הגאון יצחק אייזיק הרצוג ומורנו הרב צבי יהודה זצ"ל.

הוא היה האיש על העדה, שקול ומאוזן, איש הרוח ורוחב הדעת, איש הסובלנות. מנהיג רוחני עם גדלות המוחין. ראש וראשון לכל דבר שבקדושה. לוחם חרות ישראל אשר בעצמו יסד את ישיבת ההסדר הראשונה בהגנתו על העיר ירושלים. גם בלימודי הרבנות היה הראשון שקידם לימודים מסודרים בהכשרת רבנים והסמכתם ע"י הרב הראשי לישראל.

בית המדרש שמו"ר עיצב במוסדות אריאל הוא יחיד ומיוחד, בית מדרש שהוא בית היוצר לנשמת האומה. בצוותא חדא, בריתחא דאורייתא ובאהבה רבה לומדים אצלנו בבית מדרש אחד: ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, דתיים לאומיים וחרדים. כלל ישראל בלי תוויות, והכל בחדוות יצירה מתוך דיבוק-חברים. בית מדרש באריאל עוצב כצלמו וכדמותו של הרב שאר-ישוב כהן.

מורנו ורבנו היה איש ציבור מובהק שראה בשירות הציבור עבדות ולא שׂררה ויחד עם זאת היה איש משפחה. מורנו הרב קיים בדבקות את מצוות כיבוד הורים, בחייהם וגם לאחר הסתלקותם לבית עולמם. דמות אביו הרב הנזיר ודמות אמו הרבנית שרה היו תמיד לנגד עיניו. אותה גישה של כבוד והערצה היתה לו כלפי אשתו הדגולה הרבנית דר' נעמי כהן שתבדל לחיים טובים וארוכים. לעתים קרובות, בנושאים שונים, אמר לי: צריך לשאול את הרבנית שלי. דעת הרבנית הייתה חשובה לו מאד מאד והוא רצה שנדע את זאת. אותה גישה החזיק כלפי בתו הגב' אלירז תחי'. הוא העריך אותה והעריך את דעתה. הנכדים הם פרק בפני עצמו,על אף עיסוקיו הרבים, תמיד הזכיר אותם. כאשר נכדיו הרב יונתן קראוס ועו"ד אבישי קראוס הצטרפו להנהלת אריאל היה מאושר. כאשר נבחר הרב יונתן ליו"ר ההנהלה של אריאל שמח מאד מאד וראה בכך ביטוי להמשך שלשלת הדורות.

מורַי ורבותי, אַחַי ורֵעַי:

שר וגדול נפל בישראל. "ואלישע רֹאֶה והוא מְצַעֵק: אַָבִי אַָבִי רֶכֶב ישראל וּפָרָשָיו, ולא רָאָהו עוד…".

נצחו אֶרְאֶָלים את המצוקים ונִשׁבּה ארון הקודש.

אוי נא לנו כי הושברנו!

ת. נ. צ. ב. ה.