שאלה:

האם מותר לברך “שהחיינו” בספירת העומר?

תשובה:

בשתי תקופות בשנה אנו נוהגים מנהגי אבלות מסוימים: בימי בין המצרים, מי”ז תמוז עד ט’ באב – בגלל חורבן הבית, ובימי הספירה (בחלקים ולפי המנהגים השונים – או מתחילת הספירה עד ל”ג בעומר, או מר”ח אייר עד שבועות, וישנם עוד מנהגים). מנהגי האבלות בספירה נוהגים מכיוון שבזמן הזה מתו 24.000 מתלמידי ר’ עקיבא, וסיבה נוספת שבזמן זה סבל עמנו בתקופת מסעי הצלב מרצח והשמדת קהילות. חלקם של מנהגי האבלות בשתי תקופות אלו זהה, אך חלקם נוהגים רק בימי בין המצרים ולא בימי הספירה. בשתי התקופות אין נושאים נשים, וממילא אסרו גם ריקודים ומחולות, ומכאן גם ענייני שמיעת מוזיקה. מנהג אבלות נוסף, תספורת, הוא קיים בימי בין המצרים מי”ז תמוז לאשכנזים, בעוד לנוהגים בשו”ע רק בשבוע שחל בו ט’ באב, ובימי הספירה.
לעניין קניית דברים חדשים וברכת “שהחיינו” יש להבחין בין השניים, בימי בין המצרים, קניית דבר חדש נאסרה רק מר”ח אב, אך ברכת שהחיינו שנזכר בה “בזמן הזה”, מביא השו”ע בהלכות תשעה באב: “טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש…”.
כלומר, דעת השו”ע, שאין איסור קניית דבר חדש עד ר”ח אב, אך רק דבר שאין בו ברכת “שהחיינו” בנעליים וכדומה. הגר”א חולק וסובר שאין איסור גם בברכה, ויש שהתירו בשבת דווקא. המשנה ברורה מסיק להחמיר בברכת “שהחיינו” בימי בין המיצרים ולהקל בשבת, בעוד שב”ערוך השולחן” מביא “מנהגינו” להקל ולברך “שהחיינו” עד ר”ח אב. ויש מקילים אף בר”ח.
דיון זה אינו משום אבלות, אלא מצד הביטוי “בזמן הזה” – בימי פורענות. והנה בימי הספירה לא מפורש דין ברכת “שהחיינו”. ועל כן פסקו רבים שאין איסור בברכה זו כי אבלות על ביהמ”ק חמורה יותר ועל כן רק בימי בין המיצרים דנו לא לברך ברכה זו. אמנם היו שהחמירו בדבר. הגר”ע יוסף שליט”א ב”יחווה דעת” מסיק שלברך על פרי מותר, ומעיקר הדין אף על בגד, והמחמיר תבוא עליו ברכה. ויש שהחמירו לא לקנות דבר חדש אפילו לא ישתמשו בו עד אחרי הספירה.

לסיכום:

מעיקר הדין אין איסור לקנות חדש ולברך “שהחיינו” בימי הספירה, אך הנוהג להחמיר, יש לו על מה לסמוך (אמנם בשבת ודאי שאין להחמיר).