שאלה:

האם מותר למי ששואל ספר מחברו להשאיל לאחר, והאם יש הבדל בין ספר קודש לספר חול?

תשובה:

בגמרא בבבא מציעא מובא:
“אמר ר’ שמעון בן לקיש: כאן שנה רבי, אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר…”

ואומרת הגמרא, שאפילו ספר תורה אסור, אף שהיה מקום לומר שנוח לאדם שתעשה מצווה בממונו, בכל אופן אסור כי הספר יכול להתקלקל בטשטוש וקריעה.
וכן נפסק בשולחן ערוך חושן משפט. אמנם בשולחן ערוך אורח חיים פסק:
“מותר ליטול טלית חבירו ולברך עליה, ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת…”

ובהג”ה הוסיף הרמ”א, שהוא הדין בתפילין, אך בספרים אחרים, אסור, שמא יקרעם בלימודו.
הסיבה להיתר היא, שכיון שנוח לאדם שתעשה מצוה בממונו, ושימוש אקראי בטלית או תפילין אין בו חשש שיתקלקלו, ועל כן מותר. אמנם צריך להחזיר את הטלית למצבה הקודם, אם הייתה מקופלת – יקפלנה.
האחרונים דנו בדבר, כיוון שיש מקפידים שלא ישתמש אחר בטליתם, שנקיה היא, ושמא המשתמש בה יזיע וילכלכנה, וכן הביאו שאם הטלית והתפילין אינם גלויים אלא בתא מיוחד נראה שבעליה מקפיד, ובספרים כאמור, אפילו שימוש עראי אסור.
ומביא המשנה ברורה, שהעולם נהגו כשמוצאים סידור תפילה או מחזור בבית הכנסת, לוקחים אותו בדי להתפלל בו, וכבר תמה הפרי מגדים מנין להם היתר זה, ונראה שנהגו כך כיוון שאין מקפידים כל כך בדבר.
על כל פנים, ודאי שאם בעל הטלית תפילין / סידור נמצא במקום חייבים לבקש ממנו רשות.
ולגבי ספר חול, שאין מצוה בשימושו, נראה פשוט שאסור לקחתו, ואף למשאיל אסור להשאילו לאחר.

לסיכום:

לקחת ספר קודש לשימוש אקראי, העושה כן יש לו על מה לסמוך, ומותר, ובלבד שיזהר בשימושו שלא יקלקלנו, אך אם בעליו בסביבה אסור לקחתו בלי רשותו.
כדאי שכל אחד יתנה מראש ויסכים שישתמשו בספריו, בכדי למנוע מכשול, וכך נוהגים, שכותבים על הספר שמותר להשתמש ובלבד שיחזירנו למקומו. אך ודאי שהכותב שאין להשתמש גילה דעתו שהוא מקפיד ואסור להשתמש ללא רשותו.
בספר חול, אין היתר לקחתו ללא רשות. אמנם יתכן שספרי קריאה ששימושם חד פעמי, אין מקפידים בדבר.
אך ודאי שטוב להיזהר בדבר, ולבקש רשות מיוחדת להשתמש, והשואל ישאל את המשאיל בפירוש אם הוא מרשה לו להשאילו לאחר.

מקורות: בבא מציעא כ”ט:, שו”ע חו”מ סימן שמ”ב, שו”ע או”ח סמן י”ד סע’ ד’, משנה ברורה וערוך השלחן.