נשאלה השאלה, החל מתחילת הירי המאסיבי של קאסמים על שדרות, שגרם לפגיעות בנפש, להרס של רכוש ונפגיע חרדה, הדבר גרם לחלק מאנשי המקום לעזוב את שדרות, מי לזמן קצר ומי לארוך. אך יש מהתושבים שלא עזבו את העיר. האם מותר לנסוע לשדרות לשם הזדהות ולעזרה ואולי אף יש בזה מצווה?
ההגהות מיימוניות לומד מדברי הירושלמי, כי על אדם לסכן עצמו בשבי להציל את חברו. השו »ע לא מביא את דבריו ומכאן לומד הש »ך, שאין הלכה כהג »מ.
בתשובת הרדב »ז, הדן בשאלה בדבר גויים שפנו ליהודי ואמרו לו: ‘נקצוץ ידך או שנהרוג את חברך’, האם עליו להקריב את ידו? במסקנת הדברים אומר הרדב »ז, שלא ניתן לדרוש מאדם להקריב אבר מגופו, אפילו שיש בזה הצלה לחברו. אלא שמוסיף שם טעם, שיש סכנה בקציצת אבר מגופו.
מכאן באים האחרונים ודנים, מהי מידת הסיכון שבה כן יש לדרוש הקרבה למען הצלת הזולת? הציץ אליעזר מדבר על תרומת דם, כיוון שאינה מסכנת כל כך, יש לתרום למען אחרים.
ככלל, ישנה ערבות הדדית בעם ישראל, ויש עניין להשתתף בצערם של אחרים ולא להתעלם מכך. את שאלתנו ניתן לחלק לשנים:
א. נסיעה לשם הזדהות: נראה שנסיעה כזו איננה תורמת הרבה לתושבי שדרות, ובאה יותר למען הרגעת מצפונו של הנוסע. מכיוון שישנה סכנה בנסיעה זו, אין להתירה.
ב. נסיעה לשם מתן עזרה: כגון מעבר בין המקומות המוגנים ולחלק לתושבים מזון, או מוצרים אחרים לשם העלאת המוראל. בכך ישנה מצווה גדולה, ועל אף הסיכון, כיוון שאין זה סיכון ודאיי וגדול, יש מצווה גדולה בדבר.

ונתפלל, שיאמר לצרותינו די ונשכיל כיצד לפעול נגד רעה זו, בעז »ה.