שאלה:

מהם המנהגים המיוחדים לחודש אלול, ומדוע נתקנו?

תשובה:

נחלק את התשובה לנושאים:
א. שופר
בפרקי דר' אליעזר מובא, שבראש חודש אלול אמר הקב"ה למשה "עלה אלי ההרה", בכדי שיקבל את הלוחות השניים, ובאותו יום שעלה משה תקעו העם בשופר, כדי שהעם לא יחטא שוב בעבודה זרה. הקב"ה נתעלה באותה תקיעה כנאמר: "עלה אלקים בתרועה", ועל כן תיקנו חז"ל שיהו תוקעים בר"ח אלול כל שנה בשנה.
אחר כך הורחב המנהג לתקוע מר"ח אלול עד ערב ראש השנה (אך בר"ה לא תוקעים, כדי להבדיל בין תקיעות של רשות לבין תקיעות של חובה).
ומכמה סיבות הרחיבו זמן התקיעה:
א. כדי לעורר לחזרה בתשובה בחודש אלול כהכנה ליום הדין.
ב. כדי לערבב השטן.

(נאמרו רמזים אחדים לענין חודש אלול.
"אני לדודי ודודי לי" (שה"ש ה ג) – ר"ת אלול.
סופי תיבות בגימטריא 40 כנגד 40 יום. מר"ח אלול עד יום הכיפורים.
וכן נרמז "ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים ל ו) ר"ת אלול).
כבמנהגים רבים אחרים אף במנהג התקיעה מצינו מנהגים שונים.
בטור הביא שנוהגים באשכנז לתקוע על בוקר וערב אחר התפילה, הרמ"א כתב מנהג זה אך הזכיר שהמנהג הרווח היום הוא תקיעה אחת אחר שחרית. המחבר לא הזכיר תקיעה כלל, אך הספרדים נוהגים לתקוע בי"ג מידות הנאמרות בסליחות.

ב. סליחות
מנהגים רבים נהגו בדבר: יש שאמרו סליחות מר"ח אלול ועד יוה"כ וכן נוהגים הספרדים. יש שאמרו סליחות רק בעשרת ימי תשובה (רב האי גאון).
יש שאמרו סליחות מכ"ה באלול, יום בריאת העולם (מנהג ברצלונה), ויש שאמרו סליחות כאשר ראש השנה חל בחמישי או בשבת, החל מיום ראשון באותו שבוע, ואם חל בשני או בשלישי, ביום ראשון בשבוע הקודם, וכן מנהג האשכנזים.
הסיבה למנהג זה היא, כיון שרבים נהגו להתענות לפחות עשרה ימים, ואי אפשר להתענות בשבת שובה, בשני ימי ר"ה, ביום כיפור ובערבו, הוסיפו ארבעה ימים לפני ר"ה, וכדי לא לבלבל קבעו תחילת הסליחות ב"מוצאי מנוחה" – מוצאי שבת.
סיבה נוספת: כשם שהקרבן טעון בדיקה ממום ארבעה ימים קודם הקרבתו, כך אנו עושים עצמנו עולה בר"ה, וצריכים ביקורת מחטאים וחזרה בתשובה ארבע הימים קודם.

ג. אמירת "לדודי ה' אורי וישעי…"
במדרש (שוחר טוב סכ"ט) דרשו: "אורי" – זה ראש השנה, ו"ישעי" זה יום הכיפורים. "כי יצפנני בסוכו" – רמז לסוכה. ולכן נהגו לומר פרק שחרית וערבית מר"ח אלול ועד "הושענה רבה", ויש שנהגו לאמרו שחרית ומנחה.

לסיכום:

המנהגים המיוחדים לחודש אלול.
תקיעת שופר – אשכנזים כל יום (החל מא' אלול).
ספרדים – באמירת י"ג מידות בסליחות. (וצריך להיזהר לא לתקוע מוקדם בבוקר אם הדבר מפריע את מנוחת השכנים).
סליחות – לאשכנזים ביום א' בשבוע שחל בו ר"ה ביום ה' או שבת, ובשבוע שחל ביום ב' או ג' – ביום ראשון שלפניו. לספרדים – מר"ח אלול עד יוה"כ.

לדוד ה' אורי וישעי
נוסח ספרד האשכנזי – אחרי שחרית ומנחה
נוסח אשכנז – אחרי שחרית וערבית.
חשוב לזכור כי חודש זה הוא סוף השנה, ויש לעשות בו חשבון נפש ולשוב בתשובה, כדי שנצא זכאים בדין.

מקורות: רא"ש מסכת ר"ה י"ד, טור ב"י סימן תקפ"א, שו"ע סימן תקפ"א ס"א, מ"ב סק"ב, ילקוט יוסף חלק ח' הלכות סליחות סימן י"ד.