שאלה:

האם יש עניין בלימוד עניני המקדש והקורבנות בימי בין המצרים?

תשובה:

הגמרא בבבא בתרא מביאה ברייתא:
"ת"ר כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, נטפל להן ר' יהושע אמר להן בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותים יין, אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבים על גבי מזבח ועכשיו בטל, נשתה יין שמנסכים על גבי מזבח ועכשיו בטל".

ור' יהושע עונה להם, לפי זה לא נאכל לחם שבטלו המנחות, לא שבעת המינים שבטלו הביכורים, ולבסוף אף לא נשתה מים שבטל ניסוך המים.
ועל כך לא הייתה תשובה בידם, שהרי בלא מים אין אפשרות לחיות. ואמר ר' יהושע:
"בני בואו ואומר לכם, להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, ולהתאבל יותר מדי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הציבור, אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה… אלא כך אמרו חכמים… ".

ומובאים מספר מנהגי אבילות על חורבן ירושלים ובית המקדש, שנוהגים כל השנה כולה כמובא בשו"ע (ויש מקום לדיון מדוע חלק מהמופיע שם אינו נוהג כיום).
רואים אנו את תחושת האובדן הגדולה שהרגישו אחר חורבן הבית וביטול עבודת הקורבנות.
יודעים אנו כי כיום שאין לנו מקדש וקורבנות, ממלאים חוסר זה ב" נשלמה פרים שפתינו".
בברכות דעת ר' יהושע בן לוי "תפילות כנגד תמידים תיקנום".
וכך אנו פוסקים גבי זמני התפילות, כפי זמני הקורבנות, תמיד של שחר – שחרית, מוסף – מוספין, מנחה – תמיד של בין הערביים, ערבית כנגד איברים ופדרים שלא נתעכלו, שמועלים למזבח כל הלילה.
אנו שעומדים עכשיו בימי בין המצרים, ימי אבל שמתחילים (במנהגים מסוימים) בי"ז בתמוז, יום שבירת הלוחות, ביטול התמיד, ופריצת חומות ירושלים ועוד,עד ט' באב יום חורבן בית המקדש.
נתרחקנו כאלפיים שנה מיום החורבן, תחושותינו לגבי החורבן והחסר נתקהו, ואין אנו מרגישים בשבר הנורא, כאותם פרושים שמביאה הגמרא.
אחד האמצעים הטובים, לזכירת מה שהיה, מלבד מה שאנו מתפללים שיבנה במהרה בימינו, הוא העיסוק והלימוד בעניין המקדש והקורבנות.
ואף שלא מצינו חיוב שכזה, ודאי שיש בדבר תועלת גדולה, ויהי רצון שנזכה, "שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבנינה".

מקורות: בבא בתרא ס: ברכות כ"ו: שו"ע או"ח סימן ק"ס.