שאלה:

מי שבא לבית הכנסת במנחה או ערבית, והצבור כבר נמצא בתפילת שמונה עשרה, כיצד ינהג?

תשובה:

בגמרא ברכות מובא:
« אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש »ץ למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל. ר’ יהושע בן לוי אמר אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש »ץ לקדושה יתפלל ואם לאו אל יתפלל ».

בטור ובשו »ע הביאו שתי מימרות אלו להלכה:
« הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש »ץ לקדושה או לקדיש יתפלל, ואם לאו אל יתפלל אם אין השעה עוברת… »

הכוונה בקדושה וקדיש – דהיינו:
קדושה – במנחה.
קדיש – בערבית, קדיש תתקבל.
ומוסיפים הטור והשו »ע:
« … ואם נכנס אחר קדושה אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש »ץ למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל… »

ומסביר בערוך השולחן, קדושה חשובה יותר מתפילה בצבור, ולכן, כדי לומר קדושה עם הציבור עדיף שיתפלל ביחידות ולא עם הציבור. אולם ‘מודים’, עם כל חשיבותה, תפילה בציבור עדיפה ממנה. אך הבא אחר קדושה, וממילא תפילתו היא כבר תפילת יחיד עדיף לחכות ל’מודים’.
אולם הרמב »ם השמיט מימרא זו של ‘מודים’. ומסביר ערוך השלחן, הסיבה שהשמיטה, כיון שלגבי ‘מודים’ עדיפה תפילה בציבור, וכשיגיעו ל’מודים’ יכול לכרוע עם הצבור ל’מודים’ בלי לאומרה, ואינו נראה ככופר במה שאומרים חבריו. מה שאין כן בקדושה, שהעיקר הוא אמירתה, ולא יוכל לעשות זאת בשמונה עשרה.
וכותב ערוך השולחן: « וכמדומני שכן גם המנהג עתה ».
אמנם במשנה ברורה הביא שהאחרונים פסקו כדברי השו »ע. ועל כן, אם משער שיוכל לגמור תפילתו ולומר ‘מודים’ עם הקהל או לפחות שיגיע לשומע תפילה עם הש »ץ, כדי שיאמר ‘מודים’ עם הקהל יתחיל בשמונה עשרה, אך אם לאו יחכה עד ‘מודים’, ואחר כך יתפלל ביחידות.

מקורות: ברכות כ »א: שו »ע או »ח סימן ק »ט סעיף א’. משנה ברורה, ערוך השולחן.