שאלה:

המאחר ומגיע לתפילה כאשר הציבור החל ברכת 'יוצר האור' ועדיין לא ברך ברכות השחר כיצד ינהג?

תשובה:

השו"ע כותב כי המאחר והגיע כאשר הציבור החל 'יוצר', יקרא קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עם הציבור שמונה עשרה. ואחר כך יאמר פסוקי דזמרה בלא ברכות.
ומוסיף הרמ"א: "ומכל מקום יאמר כל הברכות שמחויב לברך בבוקר".
אך אין הדברים פשוטים כל כך, כי יתכן וכבר יצא ידי חובת חלק מהברכות באמירת ק"ש וברכותיה ושמונה עשרה.
ברכת נטילת ידים – בסימן ד' במשנה ברורה (סק"ח) הביא שברכה זו נתקנה בבוקר משתי סיבות, רוח רעה והכנה לתפילה. אך רק משום רוח רעה לא היו מברכים. ועל כן, אם כבר התפלל שמונה עשרה שוב לא יברך על נטילת ידים.
ברכת התורה – בסימן מ"ז סעיף ז' כותב השו"ע:
"ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה, אם למד מיד בלי הפסק".

ואחר כך מסתפק השו"ע אם באמירת קריאת שמע יוצא ידי חובת תלמוד תורה הסמוך לברכה, ונחלקו בדבר האחרונים. ועל כן טוב לברך ברכת התורה קודם ברכת 'אהבה רבה' (או 'אהבת עולם') או ללמוד מיד אחרי שמונה עשרה כדי ללמוד אחרי הברכה. או לכוון במפורש שלא לצאת ידי חובת ברכות התורה ב'אהבה רבה' ואז יברך אחר התפילה.
אלוקי נשמה – בפרי חדש כתב שלא לאומרה, כיוון שכבר יצא ידי חובתו בברכת מחיה המתים.
ויש שחלקו עליו.
ובמשנה ברורה נותן עצה, לכוון בברכת מחיה המתים שאינו רוצה לצאת ידי ברכת 'אלוקי נשמה' ואז ודאי יוכל לברך אחר כך.
הנותן לשכוי בינה – בערוך השולחן סבר שאין לברכה אחר אמירת יוצר המאורות. ומשום ספק ברכות להקל לא יאמר ברכה זו אחר התפילה.
מתיר אסורים – גם ברכה זו סובר ערוך השולחן שאין לברכה שכבר יצא ידי חובה במכלכל חיים.
ושוב משום ספק ברכות להקל, לא לברכה אחר התפילה.

לסיכום:

יש להשתדל לומר ברכות השחר קודם התפילה כדי שלא להיכנס לבעיות אחר כך.
אם לא אמרם וצריך לקרוא קריאת שמע וברכותיה ושמונה עשרה:
א. אפשרות אחת:
יכוון שלא לצאת ידי חובה.
ב"אהבה רבה" – ברכת התורה.
ב"מחיה המתים" – אלוקי נשמה, ומתיר אסורים.
ב"יוצר אור" – הנותן לשכוי בינה.
ואז יברכם אחר התפילה.
אך על נטילת ידים בכל מקרה אין לברך.

ב. אפשרות שניה.
על נטילת ידים לא יברך אחר התפילה.
הנותן לשכוי בינה – לא יברך ויצא בברכת יוצר המאורות.
אלוקי נשמה ומתיר אסורים – לא יברך ויצא בברכת מחיה המתים.
ברכות התורה – לא יברך ויצא ב"אהבה רבה", ותיכף אחר התורה ילמד.

מקורות: שו"ע או"ח סימן צ"ב. משנה ברורה וערוך השולחן סימן מ"ז סעיף ז' – ח'.