שאלה:

האם מותר לתופף בשבת, וכיצד?

תשובה:

במשנה בביצה כתוב:
"ואלו הן משום שבות… ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין…".

ובגמרא בטעם האיסור:
"גזירה שמא יתקן כלי שיר", רש"י – ואז יעבור על איסור תורה, תיקון כלי.

ובערובין, נחלקו עולא ורבה, האם השמעת קול בכלי אסורה בכל מקרה, או רק קול של שיר.
הרמב"ם מביא שני דינים אלו:
"כל דבר שהוא גמר מלאכה חייב עליו משום מכה בפטיש… לפיכך אסור להשמיע קול של שיר בשבת בין בכלי שיר כגון כינורות ונבלים ובין בשאר דברים, אפילו להכות באצבע על הקרקע או על הלוח…".
"אין מספקין ולא מרקדין ואין מטפחין בשבת גזירה שמא יתקן כלי שיר, ולספק כלאחר יד מותר…".
היתר זה של כלאחר יד דהיינו מחיאת כף על גב חברתה, הנו מהירושלמי.
השולחן ערוך פוסק כרמב"ם.
בתוספות ביצה (ל' ע"א ד"ה "תנן") כתבו, שלנו (בזמנם), מותר לטפח ולרקוד, שדווקא בזמנם היו בקיאים לעשות כלי שיר ושייכת הגזירה, מה שאין כן לנו שאיננו בקיאים לעשות כלי שיר, ולא שייך לגזור.
וכך מביא הרמ"א (של"ט), במה שנוהגים לטפח ולרקוד, ולא מוחים בהם, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהו מזידין. ויש אומרים דאין אנו בקיאים היום בתיקון כלי שיר, ולכן הרי זה דבר שאינו שכיח ואין לגזור, "ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל".
במשנה ברורה כתב, שהקולא היא רק במחיאת כפיים, טיפוח היד על הירך וריקוד, וגם על זה יש לסמוך רק בשעת מצווה. ובמקום שאין מצווה לא כדאי להתיר זאת, אלא משום מוטב שיהיו שוגגים.
אמנם בערוך השולחן, סבר שהטעמים המובאים ברמ"א לא ברורים לו, כיוון שגם כיום שכיח לקשור נימי הכינור, ולא ברור כיצד לבטל איסור דרבנן מהטעמים הללו.
לכן סובר ערוך השולחן, שמחיאת הכפיים שלנו (טיפוח) וריקוד שלנו, לא נאסרו מעולם. ודווקא בזמן חז"ל, היו מוחאים, מספקים ורוקדים על סדר השיר, ולכן נאסר מצד הגזירה. אולם אנו לא בקיאים כמותם, ומחיאת הכפיים שלנו אינה ממש כסדר השיר, אלא טיפוח בעלמא, וכן הריקוד שלנו אינו מסודר כריקודי נשים, ועל כן לא שייך לגזירה כלל.
לדבריו יצא שיהא מותר למחוא כפיים ולרקוד, אפילו בלא מצווה.
היוצא לנו מדברים אלו.
תיפוף בתוף, ואפילו שלא בתוף אלא הכאה ביד ע"ג השולחן בקצב השיר או הריקוד, צריכים להיות אסורים.
ומחיאת כפיים וריקוד, בשעת מצווה, מותרים לאשכנזים הנוהגים כרמ"א, וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה.
אמנם לדעת ערוך השולחן אולי אף תיפוף על השולחן יהא מותר אם אינו תיפוף ממש, אלא הכאה בקצב השיר בלבד.
אולם הספרדים הנוהגים כשולחן ערוך, אסור להם לרקוד ולמחוא כפיים בשבת (אא"כ כלאחר יד) וכל שכן תיפוף על שולחן וודאי על תוף. וכן הוא בשו"ת יחוה דעת.

סיכום:

תיפוף על גבי תוף, אסור בשבת בכל מקרה. תיפוף על גבי שולחן אסור.
מחיאת כפיים אפילו בקצב, לצורך מצווה:
לאשכנזים – מותר.
לספרדים – אסור.
אך נראה שבמקום שנוהגים להכות על השולחן, ולא ישמעו להימנע מכך, כדאי שלא להעיר ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהו מזידין.

מקורות: ערובין ק"ד. ביצה ל"ו: רמב"ם הלכות שבת פכ"ג הלכות ד', ה', שו"ע של"ח סעיף א', של"ט סעיף ג', משנה ברורה וערוך השולחן, שו"ת יחוה דעת ח"ב סימן נ"ז.