שאלה:

האם מותר להכין קוביות קרח בשבת, לשם שימוש בהם בשבת?

תשובה:

יש לדון בשאלתנו מכמה כיוונים:
א. בונה.
ב. מכה בפטיש.
ג. נולד.

א. בונה
בגמרא שבת מובא שמגבן חייב משום בונה.
מגבן הוא המקבץ חלקי החלב שנפרד ממי החלב ונעשה גושי, ועל ידי קיבוץ זה מתקבלת הגבינה.
כמו שבונה הגדרתו קיבוץ חלק אל חלק ובנייה, כך המגבן על ידי קיבוצי חלקיו לגוש אחד, הרי זה כבונה.
אולם באחרונים חלקו בין המגבן ובין המקפיא את המים לקרח:
1. אין כאן קיבוץ חלק אל חלק, אלא ההקפאה נעשית למים כמות שהם.
2. האדם אינו עושה המים לגוש קרח, רק העשייה היא ממילא, והרי זה כעין גרמא שאינה אסורה בשבת (להרבה פוסקים אף לכתחילה).
3. בעשיית הגבינה ככל שתישאר יותר תתקשה יותר, והרי זה כבונה, מה שאין כן במים שהוקפאו כשיוציא מהמקפיא יפשירו, וא"כ אין כאן בניית דבר שמתקיים.

ב. מכה בפטיש
בגמרא שבת (נ"א ע"ב) נראמר שאין מחזקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיהן. ונחלקו הראשונים בטעם האיסור.
רש"י סובר שזה כמוליד בשבת ודומה למלאכה שבורא המים. ובהסבר דבריו, סברו שיש כאן
איסור דרבנן של מכה בפטיש.
הר"ן מסביר שהבעיה היא משום גזירת משקין שזבו, שמא יבוא לסחוט פירות העומדים למשקה.
ובספר התרומה כותב שהטעם הוא משום נולד, שקודם היה שלג או ברד ועכשיו מים, והרי המים
מוקצה משום נולד ומצד מכה בפטיש.
באחרונים דנים, שלהקפיא מים על ידי נתינתם במקפיא, אין חשש, כיוון שההקפאה נעשית אליה
ולא על ידי אדם, וזה שונה מריסוק השלג או הברד על ידי האדם, ודומה יותר לנתינתם בכוס
שיפשירו מאליהם, שמותר לדעה זו.

ג. נולד
השו"ע פוסק שלא כדעת ספר התרומה, ולכן התיר ליתן פשטידה נגד האש שהיד סולדת בה, אף שהשומן נוזל, אך הרמ"א החמיר לכתחילה, והתיר בשעת הצורך.
ואם כן לכאורה נאסור אף הקפאת המים, כיוון שעל ידי כך יהא הקרח הנוצר, נולד ואסור.
אולם יש מהאחרונים שסברו שיש לחלק.
במפשיר שלג או ברד המים יישארו מופשרים ולכן נקרא נולד, שזהו מצב שלא היה קודם (בתחילה אוכל – שלג, ועכשיו משקה).
אך במקפיא הרי אין ההקפאה ברת קיום, והקרח יפשיר למצבו הקודם שהיה מים, ולכן אין בדבר לא מוליד (מכה בפטיש) ולא נולד (מוקצה) וכן חלקו חילוקים נוספים, ובפרט שאף הרמ"א החמיר בנולד רק לכתחילה.
ברור שלשיטת הר"ן והרמב"ם, שהאיסור משום גזירה שמא יסחוט פרי, אין זה שייך כלל לנידון של הקפאה.

לסיכום:

מותר להכין קרח בשבת על ידי הקפאתו במקפיא, לשם שימוש בו בשבת, לצינון משקה. (ובשמירת שבת כהלכתה התיר רק לצורך גדול).

מקורות: שבת צ"ה. נ"א: שו"ע או"ח שי"ח סעיף ט"ז, שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סימן ל"ד, ח"ח סימן ל"ב, שו"ת יחוה דעת ח"א סימן ל' שמירת שבת כהלכתה פ"י סעיף ד'.