שאלה:

האם מותר לאדם הגר בבנין משותף, להדליק חשמל בחדר המדרגות המשותף קודם כניסת שבת, כדי למנוע משכנים חילונים להדליק את אור החשמל בשבת?
(הנידון פה שאדם מדליק חשמל מוקדם מכניסת שבת ומתבזבז אור החשמל של כל שכני הבנין בשביל למנוע מכמה שכנים לחלל שבת בליל שבת. הבעיה פה היא מניעת חילול שבת כנגד הפסד ממון של אנשים)

תשובה:

מותר להדליק אור החשמל בחדר המדרגות מוקדם לפני כניסת השבת, אע"פ שגורם בכך לכל השכנים לשלם יותר עבור חשבון החשמל, כי מונע משכנים מחללי שבת להדליק את החשמל בשבת.

מקורות:

עיין במנחת חינוך מצוה רל"ט בעניין מצות תוכחה לישראל שאינו נוהג כשורה: "מי שבידו להשיבו ולמחות בו ולא מוחה הוא נתפש על חטאו, וזה דבר ברור מדברי רבותינו גם מן הכתוב".

ועיין בדין מצות תוכחה במסכת בערכין דף ט"ז ע"ב. וכן בספר תחומין כרך י"ט בנושא: "אי סגירת בנקומט בשבת" ע"י ר' אורי דסברג "האם חלה חובת תוכחה על מי שאינו נוכח במקום העבירה".

ועיין במשובב נתיבות על שו"ע חו"מ חלק ב' שכתב: "אבל לכופו לקיים מצות עשה כגון מי שאינו עושה סוכה או אינו נותן צדקה לזה צריך בי"ד דוקא ואנן שליחותיה קמאי עבדינן, וגם להפרישו מאיסור נמי אינו אלא הכאה בעלמא, אבל בי"ד שכופין לקיים עשה מכין אותו עד שתצא נפשו…"
ועיין עוד בשיטת הנתיבות בבאורים חו"מ סימן ג' אות א' שכתב: "נ"ל לפענ"ד דליתא דכיון דבמי לעשה סוכה ואינו עושה דכופין אותו לקיים המצוה דכל אדם מצוה להפריש חברו מאיסור אפ' מי שאינו בכלל ב"ד…"

ועיין בשו"ע חו"מ חלק ג' ס' תכ"א סעיף י"ג במחבר שכתב: "וכן הדין באדם הרואה אחד מישראל מכה חברו וא"י להצילו אם לא שיכה המכה, יכול להכותו כדי לאפרושי מאיסורא" וכתב ע"ז הרמ"א "וכן מי שהוא תחת רשותו ורואה בו שהוא עושה דבר עבירה רשאי להכותו ולייסרו כדי להפרישו מאיסור וא"צ להביאו לב"ד". וא"כ אם מותר להכות את חברו, הוא הדין שמותר להפסיד ממון לחברו, כדי שעי"ז יפרישו מאיסור. אבל במקרה הנ"ל גם אותו שכן ג"כ יפסיד ממון, כי ע"י זה שהדליק את החשמל מוקדם בחדר המדרגות, חשבון החשמל שיקבל כל הבנין יהיה גדול. וג"כ אותו אדם שרוצה להפריש את חבירו מאיסור, ג"כ יוצא נפגע מחמת חיסרון כיס.

וא"כ צ"ע אם אדם המוחה בחברו, צריך להפסיד כסף בשביל מצות תוכחה. ומצינו בדבר תשובה באגרות משה או"ח ח"ה סימן י"ג בנושא: "האכלת שותפו שאינו שומר תורה ואינו מסכים לברך" ועיין שם סעיף ד' שכתב שם "אבל אף להרמב"ם שפוסק עד הכאה כרב, מסתבר שאין עליו חיוב כשחושש שיצא מזה ביטול השותפות כשהוא צריך להשותפות, שנמצא שהוא לו הפסד ממון, שבזה לא פליגי. דהפסד ממון מסתבר שגרע לאינשי מחשש הכאה בעלמא בלא עשיית חבלה…כ"ש שפטור מלהוכיח כשיש לו לחשוש להפסד ממונו…"

א"כ מוכח מדברי האגרות משה שאין לו לאדם להפסיד ממונו שלו כדי להפריש אחר מאיסור. וא"כ גם בנידון הנ"ל אולי אין לאדם לשלם יותר על הדלקת החשמל כדי להפריש מאיסור, ואולי יש לחלק בין הפסד מועט כהדלקת אור החשמל בין הפסד מרובה כמו פירוק השותפות שבזה דן בעל האיגרות משה.

ועיין עוד בתחומין חלק י"א עמ' 41 בנושא "כל ישראל ערבין זה בזה", וכן בסעיף ו' עמ' 56 בנושא "חובת התוכחה והפרשת הזולת מאיסור"