שאלה:

האם מותר לפנות קבר בחו"ל ולהעלות את הנפטר לארץ ישראל? מה הדין אם לא ציוה ע"ז לפני מותו?

תשובה:

מותר לפנות קבר בחו"ל ולעלות את הנפטר לארץ ישראל משום חשיבות א"י, ואף אם לא ציוה לפני מותו על כך, אמדינן את דעתו דניחא ליה בכפרת א"י ולכן מעלין אותו לא"י.

מקורות:

עיין בשו"ע יו"ד סימן שס"ג סעיף א': "וכן כדי לקוברו בארץ ישראל מותר". וכתב ע"ז הש"ך ס"ק ג': "שהוא כפרתו שעפר א"י מכפרת דכתיב "וכפר אדמתו עמו". ועיין שם בפתחי תשובה ס"ק ב': "עיין בתשובת ר"ל בן חביב שכתב דאף אם גילה דעתו בחייו בפירוש דלאו שפיר למיסק מיתנא לארעא דישראל. אפ"ה שרי לבנוהי למיסקיה ומצוה קא עבדי…"

ועיין בספר גשר החיים ח"א פרק כ"ז סעיף ט' 'קבורה באר"י' ס"ק א' "זכיה גדולה להיקבר בא"י, וכדאמר רבי ענן כל הקבור באר"י כאילו קבור תחת המזבח (כתובות קי"א) (תנחומא ויחי). המכוון לשער השמים, ואם לא מחיים – גם זו מהזכות אם הובא לקבורה בא"י. דמלבד משאז"ל על הקבורה בא"י וכפר אדמתו עמו.
מנו רז"ל 4 תועליות:
א. התחיה בא"י ללא גלגול מחילות.
ב. ניצל מחיבוט הקבר.
ג. אינו נעשה רימה ותולעה.
ד. עלית הנשמה עולה דרך שער השמים באופן ישר…

וגם בזה נוהגים בהכלל 'הכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין' שמביאים מתים מחו"ל להקבר בא"י ביחוד להר הזיתים שבמזרח ירושלים, ואין מוציאים מתים מא"י לחו"ל…"

ועיין בספר כל בו על אבלות (מאת יקותיאל יהודה גרינוואלד, רב ואב"ד בקאלומבוס ארה"ב) סימן ו' סעיף ה': "וכתבו הפוסקים שלא רק שמותר להוביל המת או עצמותיו לא"י אלא גם מצוה להובילו לפי שכפרה שלו היא, ואפילו אם גילה דעתו בחייו דלא ניחא ליה לפנות עצמותיו, או גילה דעתו שאינו מהראוי להוליך מתים מחו"ל לא"י, אם כל זאת מצוה לבניו לעשות כן".