שאלה:

אדם חלם שנפל ספר תורה, האם צריך להתענות?
אדם שראה במציאות ספר תורה שנפל, האם צריך להתענות?

תשובה:

אם אדם ראה בחלום ס"ת שנפל, אינו צריך להתענות.
אדם שראה במציאות בבית הכנסת ס"ת שנפל, צריך להתענות.

מקורות:

בחלום
שו"ע או"ח סימן רפ"ח סעיף ה': …והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שעל שלשה חלומות מתענים בשבת, ואלו הן: הרואה ס"ת שנשרף… משנה ברורה: וה"ה תפלין שיש בהן פרשיות שבתורה אבל נביאים וכתובים משמע דלא ומש"כ שנשרף לאפוקי אם רואה שנפל מידו [שאינו צם, עיין מג"א].

במציאות
שו"ת ציץ אליעזר ח"ה סימן א' פרק ג': מנהג ישראל תורה היא לחייב בתענית למי שנפלו מידו תפילין על הארץ בלי נרתיקן, ובספר תורה אפילו עם נרתיקן, וישנם המחייבים בתענית גבי נפילת ס"ת גם את ציבור הנוכחים, ומרחיקים לכת לחייב את כל קהל מתפללי ביהכ"נ ותושבי המקום, גם לאלה שלא היו נוכחים בשעת המקרה, ונבוא בזה לעמוד בע"ה על שרשן של דברים, איזו מהמנהגים גובלים למדת ההלכה, ואיזו מהמנהגים גובלים למדת חסידות, ואיזו מהם המה רק בבחינה של הרוצה להחמיר יחמיר לעצמו ולא לאחרים. בהמשך דבריו משווה לדין חלום מכ"ש.

בשו"ת מהר"י מברונא (סימן קכ"ז) שמביא באמת דיש מורים דלא יתענה רק יהיב מידי לצדקה. והעיקר הצום משום תשובה והראו לו במעשה זה סימן מן השמים.

החיד"א שו"ת חיים שאל ח"א סימן י"ב: בדין רואה ס"ת שנפל. עד שאתה שואלני אם הרואה חייב להתענו' אעיקר' דדינ' הא דפשיט' לך ולכל המון ישראל שמי שהיה בידו הס"ת ונפל חייב להתענות אינו מפורש בתלמוד ופסקי רבוואת' קמאי. אמנם מנהג ישראל שגם אשר יפלו מידו התפילין מתענה. וכ"ש מי שיפול מידו הס"ת. והסיבה מובא בשו"ת משפטי שמואל [עיין מג"א סימן מ"ד] כשנופלים שייך זלזול וזה אין צריך ראיה שהוא זלזול.

איברא דבאגרות הרמ"ז ז"ל הנדפסות עתה כתב בסימן ל"ו שיתענה אשר יפול מידו הס"ת ג' הפסקות של שני ימים שעולים לפ"א תעניות ועשה לו מטעמים וכונות לזה ע"ש וכל כי הני מילי דמר הם מילי דחסידות'. דודאי הרוצה להחמיר על עצמו אשר צם לו בדרך שכתב הנה שכרו אתו וחשב עם קונהו. והא אשכחן דרב הונא התענה מ' תעניות על דאתהפיכ' ליה רצועה דתפילי. אך להורות לרבים ודאי לא אמרה הרב ז"ל. ושלא נזכר בש"ס ופוסקים דיתענה מי שנפלו מידו התפילין יש להקל לתשושי כח ובמקום תענית זה יתנו צדקה לכפרתם.

ואתה תחזה לכנה"ג יו"ד סימן רפ"ב שכתב מי שנפל ס"ת מידו חייב להתענות משפטי שמואל סימן י"ב עכ"ל הרי שלא כתב אלא מי שנפל ס"ת מידו וכמ"ש הרב משפטי שמואל ולא זכרו כלל רואה. ולא אכחד דשמעתי דבאיזה ק"ק נפל ס"ת מיד הנושא והרב גזר תענית על כל הקהל בה"ב. וכיוצ' שמעתי מחומרות אחרות בענין זה. ואיבר' דרב המקום לפי ראות עיניו יגזור ויתקן כדי שיזהרו לעתיד והכל לפי מקומו ושעתו.

עיין בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג' סימן ג', בענין 'המנהג להתענות בנפילת ס"ת': "ולשיטת רש"י יש קצת סמך לזה שמתענים דמאחר דמחייב קריעה גם על ס"ת שנשרף שלא בכוונת כפירה וחלול קדושה, אלא אף כשנפלה דליקה באונס כשלא יכלו להצילו משום חשיבות הקדושה שיש להצטער ע"ז, לכן כשנפלה ס"ת מיד אחד אף שהיה באונס שנמצא שעכ"פ היה בזיון לס"ת קדושה. וכן לכל כה"ק ותפילין שיש להצטער ע"ז, ונהגו להצטער בתענית שמביא זה לידי תשובה…נמצא לדינא של הסמך דמשפטי שמואל שהוא אליבא דפרש"י יש להתענות אף שנפלה באונס וגם כל הרואין…ולכן על מי שנפל מידו בפשעה הוא יותר מחוייב ואף בסתם שלא ידוע לו שפשע יש לחייבו ג"כ ביותר מספק, אבל גם על אחרים הרואין יש להתענות כהמנהג…אבל מצד המנהג יש להתענות כל הרואין כדלעיל. ולכן בעובדא דבעת הוצאת ס"ת מאה"ק נשמטה ס"ת אחרת ונפלה לארץ, יתענו כל הרואין…"