הרה"ג יחיאל מיכל כ"ץ שליט"א, רבה הראשי של נשר

לכבוד
מנכ"ל מוסדות אריאל
הרה"ג ר' ד. טבצניק שליט"א
ירושלים

שלום וברכה

לשאלת כב' בנדון אשה שהתגרשה מבעלה הראשון ונישאה לשני, ולא היה לשני גבורת אנשים כלל, והתגרשה ממנו, וברצונה לחזור לבעלה הראשון –

לכאורה יש כאן שתי שאלות:
א.האם קדושין שאין ראויין לביאה הווי קדושין
ב. האם ריח הגט פוסלין לאשה לחזור לבעלה הראשון

א.במסכת קדושין (נא א): "איתמר קידושין שאין מסורין לביאה, אביי אמר הווי קידושין, רבא אמר לא הווי קידושין. אמר רבא בר אהינא אסברא לי: כי יקח
איש אשה ובעלה, קידושין המסורין לביאה הווי קידושין – קידושין שאין מסורין לביאה לא הווי קידושין" עד כאן לשון הגמרא בעניין זה.

בהלכות אישות (י ב) דן הרמב"ם בעניין: "ומשתכנס לחופה נקראת נשואה, אע"פ שלא נבעלה, והוא שתהיה ראויה לבעילה. אבל אם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתיחד עמה – לא גמרו הנשואין, והרי היא כארוסה עדיין". לכן אפשר דאינו יכול לבעול – שאין לו גבורת אנשים, כל שכן דהווי מקח טעות. אם כן אדעתא דהכי לא נתקדשה.

כן כתב הרשב"א בתשובה, והיא בבית יוסף סימן קנ"ד, ובתשובת מהר"ם דפרק קרמוני סימן ק"ן בְּטוֹעֶנֶת שאינו יכול לזקק עם אשתו, כופין אותו להוציאה – על דעת כן נכנסה לחופה. למה נכנסה לחופה והוא מעיקר הזיווג. השאלה לרשב"א האם הוא סובר, שבקדושי טעות, שאינו יכול לבעול, הווי מקח טעות לבטל הקידושין.

שוב מצאתי בחוות יאיר (רכ"א) שרוצה להכריע להלכה ולא למעשה, שאין צריכה גט, כיוון שלא הכירה בו שהוא סריס. והתשב"ץ עצמו שדחה זה, לא דחה כל כך בפשיטות, אלא נראה שמסתפק בהך מלתא. כפי הנראה היה ידוע הדבר מחמת הודעת הבעל בעצמו, וגם היו הוכחות לזה.
ובאמת, לדעתי נראה דזה הווי מום גמור כדי לבטל הקידושין. דהא הב"י בסימן קנ"ד הביא, מה שכתב הרשב"א המובא בשבות יעקב הנ"ל – במום כאינו יכול לבעול כלל.

בספר אמנם כתוב שכן כתבו חכמי אשכנז, שהובא בתשב"ץ (חלק א א) בנידון של אישה ששמונה חודשים לאחר נישואיה טענה על בעלה, שאין לו גבורת אנשים. הביא בדף ג' שבקונטרס א' המשיבים בנידון זה, שאפילו קידושין מדרבנן לא הווי, דְּמִסִפֵר כתובה נלמד שכך כתב לה, ואיעול לותכי כאורח כל ארעא, והרי הוא מקדש בתנאי זה וכיוון שלא קיימו, אפילו גיטא לא בעי. והשיב, שאין זה מספיק להתירה, דשמא אחר הקדושין נולד בו עניין זה, ובעת הקידושין היה ראוי לכך. ועוד שאם אינו ראוי היום לכך, אפשר שיהיה ראוי לאחר זמן – ויתרפא מאותו חולי ותשישות כוח, וכבר ראינו אחד שארע לו כך ושב לאיתנו.
הרי ברור, שאם לא ידע מכך קודם הנשואין, והרופאים מעידים שלא יוכל להבריא,
הרי זה קדושי טעות והגט בטל.

בעין יצחק (כד, הובא במשיב דבר דלהלן) בנידון מי שאין לו גבורת אנשים, כתב גם כן שקשה לסמוך על מה שכתב בחוות יאיר הנ"ל, שהרי בעצמו כתב דאינו אלא להלכה ולא למעשה.
וכן בשבות יעקב הנ"ל השיג עליו, וכבר הקדימו התשבץ הנ"ל.

בבאר יצחק (ד) בנידון שנזכר שם בסימן ג' שנמצא שאינו בר שכיבה כלל, וזה היה עוד לפני הנשואין מסיבה שהתחילו להירקב מבושיו, וגם אחרי שנרפא קצת על ידי הרופאים, נשאר בגיד נקב עגול מהצד והשתין דרך שם ומחמת זה אין לו גבורת אנשים כלל, ועדיין היא בתולה. וכתב בענף ג' דאפשר (לכאורה) לדון דהווי מום, לבטל הקידושין, כמו שכתב הרשב"א בשבות יעקב – כי הכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה, וכיון דנישאת על דעת כן – אפשר דנתבטלו הקידושין, אם ידוע מום זה בעדים.

באגרות משה (ד נב) זה לשונו: "הוריתי למעשה שבמום גדול כזה שהוא עיקר האישות – אינה צריכה גט ואף לא מדרבנן". וכן בחלק ג' זה לשונו: "בעל שאין לו כוח גברא ואי אפשר להשיג ממנו גט, אם נתברר הדבר שהוא אמת, וודאי הוא מום גדול כזה, שמדינא לבטל הקידושין".
וכן כתב להקל בשאלות ותשובות (יביע אומר אבן העזר ז ז), במקרה שהיה בלונדון, באופן שאין לו כוח גברא כלל, דהווי קידושי טעות ואינה מקודשת כי הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה, ואדעתא דהכי לא נישאת לו. כיוצא בזה כתבו כמה מן אחרונים, ומכללם הגאון עצי ארזים, המקנה וטיב קידושין. וכן האריך בזה הגאון ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל, אב"ד לונדון, בתשובה שהובאה בספר חזון יחזקאל על זבחים בסוף הספר, והעלה – שאם נבדקה על ידי רופאים מומחים ונמצאת בתולה – ועל פי זה פסק בית המשפט של הערכאות שהיא מגורשת ממנו, בכה"ג לא מרעי נפשייהו, ולכן אפשר שאינה צריכה גט כלל דהו"ל קידושי טעות, עיין שם.

והנה כתב בעל יביע אומר, כי לפני שנים רבות בא לפנינו בבית הדין הגדול בירושלים ת"ו מעשה כיוצא בזה, ודנתי יחד עם חברי להסתמך על דברי הגאון ר' דוד מקרלין בספרו פסקי הלכות יד דוד (קפה ב) שכתב – שמעיקר הדין נראה לו שבכל כיוצא בזה הקידושין בטלין, ולא שייך לומר בכל כיוצא בזה טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו וכו'. אלא שמתחילה לא מצא חבר לו בסברא זו, אך לאחר מכן מצא בחוות יאיר שהקל בזה, וכן בשאלות ותשובות בית אב סימן כ"ז מסתמך ואזיל על דברי החוות יאיר הנ"ל להקל. ואחר זמן ראיתי שהובאו גם כן באוצר הפוסקים (לט קיב ד והלאה), ושם רצה גם לפסול את אחד מעדי הקידושין מחמת עבירה.

וכן יש לצרף דעת המהרש"ם סימן רצ"ה. ומה שכתב דיש לצרף דעת החוות יאיר, דבסריס יש לומר על דעת כן לא קידשה נפשה, כפי הנראה כוונתו לדעת החוות יאיר סימן רכ"א הנ"ל. ותמהני עליו דהתם מיירי בא"י לבעול כלל והוא סריס אדם
שנחתכו לו ביציו עם הגיד, ובזה צידד דאם לא ידעה האשה מזה בשעת הקידושין, ותכף כשנודע לה ערערה – אז יש לומר דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה.
ומצאתי בתשובה בש"ר (סימן שמ), שפסק דמי שנחתך לו הגיד וביציו וקידש אשה אינה צריכה גט כלל, דבקדושין שאמל"ב כאלו גם אביי מודה דל"ה קידושין. ואולי גם במי שאינו יכול להתקשות כלל דינא הכי, אבל צריך עיון בזה.

הרי מתברר שרוב האחרונים פוסקים שלא צריכה גט כלל, ובטלו הקידושין.

ב. האם קיים ריח הגט באשה שקבלה גט לחומרא מבעלה השני, וברצונה לחזור לבעלה הראשון?

באבן העזר סימן ו' מביא הרמ"א, שאפילו לא נתארסה האשה אלא שיצא קול של קדושין, אף על פי שאין ממש באותם קידושין ואין נותנים גט משום חומרא בעלמא, אפילו הכי פסולה לכהונה. (תשובת הרשב"א סימן תק"ן). וכתב בחלקת מחוקק סימן ק"ב דבה"ג המרדכי מביא כמה דעות דכשרה לכהונה. ובבית שמואל סימן ק"ד כתב דהב"ח פסק – שאם נישאת לא תצא. וצריך עיון. גם בט"ז פליג עליו – עד כאן לשונו.

הגאון רבי עקיבא איגר בהגהותיו לשולחן ערוך ציין לעיין בתשובת לחם רב לגאון המחבר לחם משנה. וזה לשון תשובת הלחם רב (לג) בסוף התשובה: "ומכל מקום רואה אני שהרשב"א סותר את עצמו בתשובה שהוזכרה בשאלה המתחלת 'כבר נשאלתי על דבר זה' דמשמע מהתם דגט זה אינו פוסל לכהונה דהווה משמע שרשב"א סותר את עצמו.
גם אני רואה במרדכי פרק האומר דרב אליעזר מביהם סובר דגט שניתן שלא מן הדין פוסל לכהונה. וחלקו עליו ר"י הלבן ורא"ם ור"ם בר ברוך.

והנה כאשר נעמוד למניין, נמצא דרובא דראבוותי אזלי לקולא בעניין זה, שניתן גט שלא מן הדין. בהגהות מרדכי כתב דרק רב אליעזר מביהם פוסל לכהונה, והחולקים עליו תלתא גברא דפקיע שמייהו, הרי הם ר"י הלבן, ור"א ממיץ ורבינו מאיר בר ברוך. ואם כן בוודאי דיש לפסוק כאינך תלתא כבכל דוכתא דאזלינן בתר רובא אפילו בדאוריתא, וכל שכן בדבר שהוא חומרא בעלמא. ורבינו מאיר ב"ב שהוא אחד מהמקילים ידוע שהוא מהר"ם מרוטנברג רבא דהרא"ש והמרדכי אשר מִשִּמְעוֹ יחילו כל הפוסקים כידוע.

כן ארע בבית דין הגדול לרב בוארון. וכתב שתלו הדבר בגאון ההוראה הרב ר' צבי פסח פרנק זצ"ל, וזה לשון הסכמתו: "הנני מצרף לשריותא דאיתתא דא, ויפה הורו להתירה ללא חשש, ושריא היא למינסב לכל גבר כדת משה וישראל". וכן פסק בדור האחרון הרב ר' משה פיינשטיין זצ"ל.

והנה כל דברי רבותינו הנ"ל, אפילו בעניין ערווה החמורה להתירה בלא גט ולא חששו לדעת מיעוטא דרבותינו שלא רצו להתיר. ולכן, הואיל שמדובר לגבי מחזיר גרושתו, נראה לי שאין פה ריח הגט ומותרת לחזור לבעלה הראשון.

הרב יחיאל מיכאל כ"ץ
נשר – ירושלים